רוב מה שכתוב על נטוורקינג נכתב בשביל אולמות: כרטיסי ביקור, ״פיץ׳ של 30 שניות״, לעבוד את החדר. זה לא איך שזה קורה בישראל, וזה לא איך שזה עובד לרוב האנשים. המדריך הזה הוא על הדבר האמיתי - איך מכירים אדם אחד, איך הופכים היכרות לקשר, ואיך עושים את זה בלי להרגיש מזויפים.
נטוורקינג הוא לא ״להכיר כמה שיותר אנשים״. מי שיוצא מאירוע עם 20 קשרים בלינקדאין ובלי שיחה אחת שנזכור - לא עשה נטוורקינג, הוא אסף שמות. נטוורקינג הוא לבנות רשת של אנשים שיזכרו אתכם כשיצוץ משהו רלוונטי - משרה, שותף, לקוח, עצה - ושאתם תזכרו אותם. זו רשת, לא רשימה: היא עובדת רק כשהיא דו-כיוונית.
ובישראל יש טוויסט: הארץ קטנה. כמעט כל אדם שתרצו להכיר נמצא במרחק היכרות אחת או שתיים - חבר מהצבא, מהלימודים, מהעבודה הקודמת. לכן הדרך הישראלית לנטוורקינג היא פחות ״לצאת לאירועים״ ויותר לבקש היכרות. זה הבסיס לכל מה שבא.
צעד 1
'להכיר אנשים' זו לא מטרה, זו תוצאה. מטרה היא 'להכיר שלושה אנשים שעובדים במוצר בחברות בינוניות', או 'למצוא שותף טכני', או 'להיכנס לסצנת היזמות בחיפה'. המשפט הזה קובע מי, איפה, ומה תבקשו - וגם מאפשר לאחרים לעזור לכם, כי אי אפשר לעזור למי שלא יודע מה הוא רוצה.
למשל: במקום 'אני בנטוורקינג' - 'אני מחפש/ת להכיר מנהלי מוצר שעברו מסטארטאפ לחברה גדולה, כי אני שוקל/ת את המעבר הזה'.
צעד 2
הרשת שלכם לא מתחילה מאפס. היא מתחילה מכל מי שאי פעם עבד, למד או שירת איתכם. כתבו 10 שמות, ולכל אחד שאלה אחת: 'מי האדם שהכי כדאי לי להכיר בשביל X?'. היכרות שמגיעה דרך מכר משותף נפתחת ב-80% מהמקרים; פנייה קרה - בהרבה פחות. בישראל זה הצעד החשוב ביותר, כי הרשת צפופה: כמעט כל אחד במרחק אדם אחד.
צעד 3
הבקשה הטובה היא ספציפית, קצרה וקלה לומר לה כן: 'קפה של 20 דקות', 'שאלה אחת בהודעה', 'שתחבר/י בינינו במייל'. בקשה גדולה ('אשמח להתייעץ על הקריירה') מכבידה ונדחית. ותמיד - משפט אחד על למה דווקא האדם הזה. זה ההבדל בין פנייה למיילינג.
למשל: 'היי דנה, אני מכיר/ה אותך דרך יובל. ראיתי שהובלת את המעבר של X לפריסה בינלאומית - אני בדיוק בתחילת המהלך הזה. יש לך 20 דקות לקפה בשבועיים הקרובים? אני בתל אביב, אגיע לאן שנוח לך.'
צעד 4
אירוע של 200 איש מייצר 20 שיחות של 3 דקות שאף אחד לא זוכר. קפה עם אדם אחד, או שולחן של ארבעה סביב נושא, מייצר קשר. אם אתם כבר הולכים לאירוע - מטרה של אדם אחד לערב, לא 'להכיר כמה שיותר'. תצאו כשהשגתם אותו.
צעד 5
הטעות הגדולה היא להגיע עם פיץ'. תגיעו עם סקרנות: מה הם עושים, מה מעסיק אותם עכשיו, מה הם מחפשים. מי שמרגיש שהקשיבו לו זוכר אתכם. ובסוף השיחה - דבר אחד ספציפי שלקחתם (ספר, רעיון, אדם שהזכירו). זה מה שתכתבו במעקב.
למשל: 'מה הדבר שהכי מעסיק אותך בעבודה החודש?' עובד יותר טוב מכל 'במה אתה עוסק'.
צעד 6
רוב ההיכרויות מתות כאן. הודעה אחת: תודה, הדבר האחד שלקחתם, ואם הבטחתם משהו - הנה הוא. בלי בקשה חדשה. ואז נגיעה אחת כל 6-8 שבועות שנותנת ערך: מאמר רלוונטי, היכרות עם מישהו, ברכה. לא 'מה נשמע'.
למשל: 'תודה על הקפה אתמול. המשפט על "לגייס מהר זה לגייס פעמיים" נשאר איתי - שלחתי לך את המאמר שהזכרתי. נדבר בעוד חודש-חודשיים.'
צעד 7
הרשת עובדת על הדדיות. מי שמחבר בין אנשים, עונה לשאלות, שולח הזדמנויות - מקבל פי כמה בחזרה, בלי לבקש. החיבור הכי זול שאתם יכולים לתת הוא היכרות: 'אני חושב/ת ששניכם צריכים להכיר, הנה למה'. עשו את זה פעם בשבוע וראו מה קורה לרשת שלכם תוך חצי שנה.
הרשת הישנה רחוקה, החדשה עוד לא קיימת. איך בונים מעגל חברתי ומקצועי בעיר חדשה תוך 30 יום.
נטוורקינג ממוקד מאוד: מי, איפה, ואיך בודקים התאמה לפני שקופצים למים.
הגרסה למופנמים ולמי שהאולם גורם לו לברוח: עומק במקום כמות.
איפה היזמים נפגשים באמת, ומה מביא לפגישה שווה - לא עוד 'ערב פיצ'ים'.
שלושה דברים. ישירות - בישראל מותר לכתוב ״היי, ראיתי שאת עוסקת ב-X, אשמח לקפה של 20 דקות״ בלי הקדמות; הנימוס הוא בקיצור, לא בעיטוף. קרבה - הכל במרחק היכרות אחת, אז ״מי מכיר מישהו ש…״ בקבוצת וואטסאפ נכונה עובד יותר מכל אירוע. והיצע - בתל אביב יש אירוע נטוורקינג כמעט כל ערב, ובערים אחרות כמעט אף אחד; לכן במרכז הבעיה היא לבחור, ובפריפריה הבעיה היא למצוא. המפה לפי עיר: נטוורקינג בישראל, עיר-עיר.
במבו קונקט היא קהילה עם אישור חברים שעושה את צעדים 1-3 בשבילכם: היא מציעה אדם אחד שכדאי להכיר ומסבירה למה, מראה מי פנוי לקפה עכשיו או השבוע, ומרכיבה שולחנות של 3-5 אנשים סביב נושא משותף. את צעדים 4-7 - השיחה, המעקב, הנתינה - אף אפליקציה לא עושה במקומכם. אם זה מעניין: להצטרף. אם לא - המדריך עובד גם בלי.