הקהילות השוות בתל אביב (ולמה קשה להיכנס אליהן)

אחד הדברים הכי טובים בתל אביב הוא ריבוי הקהילות: יזמים, יוצרים, ספורט, תחומי עניין נישתיים. אחד הדברים הכי מתסכלים הוא כמה קשה להיכנס אליהן באמת.

סוגי הקהילות

• מקצועיות: סטארטאפ, הייטק, שיווק - נהדרות לצמיחה, אבל לרוב סגורות למי שכבר בפנים.
• עניין: ריצה, יוגה, ספרים, משחקים - נגישות יותר, דורשות התמדה.
• שכונתיות: קבוצות פייסבוק/ווטסאפ מקומיות - רועשות, קשה לייצר מהן קשר אישי.

למה קשה להיכנס

רוב הקהילות בנויות סביב 'מי שכבר מכיר את מי'. בלי חבר מבפנים, אתם עומדים בקצה ומנסים להשתלב - וזה מרגיש כמו יום ראשון בבית ספר חדש.

ארבעה סוגי קהילות, וכמה קל להיכנס לכל אחד

• קהילות מקצועיות ומיטאפים: הכי קל להיכנס, הכי קשה להעמיק. אנשים באים ללמוד ולא להתחבר.
• קהילות ספורט - ריצה, גלישה, קרוספיט: מסגרת חוזרת ולכן הכי מייצרת קשרים, אבל דורשת מחויבות גופנית.
• קהילות תחום ותוכן - קריאה, מוזיקה, אימפרוב: קטנות, חמות, וקשות למצוא מבחוץ.
• קהילות שכונתיות וקבוצות ווטסאפ: הכי מקומיות, והכי תלויות במי שקורא את ההודעות.

למה קשה להיכנס גם כשהדלת פתוחה

רוב הקהילות בתל אביב לא סגורות - הן פשוט לא בנויות לקלוט. אין מי שמציג אותך, אין תפקיד למי שבא לבד, והמבנה מניח שכבר יש לך מישהו שם. התוצאה היא שמי שמגיע לבד עומד בצד, ומסיק שהקהילה קרה. היא לא; היא רק לא תוכננה בשבילו.

הדרך הפרקטית להיכנס

לבחור אחת ולחזור אליה שלוש פעמים. שלוש הופעות הופכות אותך מזר למישהו שמזהים, וזיהוי הוא מה שמייצר הזמנה. עדיף קהילה אחת שלוש פעמים על שלוש קהילות פעם אחת - וזה בדיוק ההפך ממה שרוב האנשים עושים.

בדיוק כאן במבו נכנס: במקום לנסות להשתלב בהמון, הוא מתאים אתכם אישית לאנשים מהקהילה הנכונה - ומתחיל ממפגש קטן שבו באמת מכירים, לא מפוסט בקבוצה.